אתמול היה יום ההולדת של גיסתי מיסי, אז רכנתי אליה בזמן הכנסייה ואמרתי, פססט.
(צילום: פברואר 2013) התחלנו אתמול את חופשתנו לגריסווולד בקולורדו.
נסעתי לעיר ניו יורק בשבוע שעבר בלי ארנק.
הנה כדור הכדורגל שלי. והכלב שלי.
הלכתי / רץ / הלכתי / רץ / אבל בעיקר הלכתי בערבים, בגלל שהכרתי מחדש את ה- FitBit שלי אחרי תקופה ארוכה ומצחקקת
אחותי היקרה והמושלמת בטסי בביקור אצל אחייני המושלם והיקר אליוט. אנחנו נהנים, בנאדם.
אלה השמיים שלי. אוהב את זה?
מרלבורו מן, שלושת ילדינו הצעירים, ואני נסענו מפיטסבורג לקולומבוס היום.
הבנות שלי נעלמו עם חמותי בשבוע שעבר, ובזמן שהן נעלמו, שטפתי, ייבשתי, קיפלתי, ליטפתי, התחבקתי והעליתי כל חתיכת ד.
לפעמים, כשאני רואה את כל משפחתי רוכבת יחד, או מצטופפת יחד עם עובדי בקר, או רצה הקפות בחניה שלנו, או שורשי צוות תגים
עזבתי את החווה לטולסה היפה באוקלהומה ביום שלישי שעבר, הבנות שלי וצ'רלי נגררים.
ברייס ואני נסענו הביתה לחווה בערב השני והוכה על פנינו מהשקיעה המדהימה הזו!
אני פשוט אוהב לראות את מרלבורו מאן עובד, במיוחד בימי הקיץ החמים, המחניקים ומעוררי הזעה האלה.
הייתה קיטי של קיטי ששכב על הברכיים שלי. הוא קיבל פרווה על המכנסיים ואז הוא תנומה.
יהיה לי פוסט ממושך על דבר ראשון ביום שישי בבוקר על החוויה שלי על בוקר טוב אמריקה.
