תגיד לי 'אודות ימי האול'

Tell Me Bout Good Ol Days

תפילות לפדר פיו לריפוי

הנערים התעוררו אתמול בבוקר מוקדם מכיוון שהם לא יכלו לחכות עד שהכל יתפוגג לכנסייה. הם אוהבים להתלבש; האם אמרתי לך את זה פעם? הם הולכים ברצון לקנות בגדים כשמתעורר שום דבר ושום דבר לא גורם להם להיות מאושרים יותר מללבוש זוג מכנסיים וחולצה נחמדה ולהיראות מטופשים.

אני משוכנע ב 100% שזו התוצאה הישירה מהעובדה שהם גרים בחוות בקר וכוסו בבוץ וזבל כ- 87% מחייהם.

הרכבתי סלי חג הפסחא לילדים כי זו מסורת, ואם אני משעה כל אחת מהמסורות האלה זה אומר שהילדים שלי זקנים מדי למסורות האלה, ומשם זה רק מדרון חלקלק עד שהם גדלים ונעלמים ונוצרים קורי עכביש. בשיער שלי.

הנה מה ששמתי בכל סל:

* חיה אחת ממולאת.
* זוג משקפי שמש, אותם הנחתי על פני כל חיה קטנה.
* 1 חולצת טריקו של OKC. כי רעם למעלה. בגלל זה.
* 1 ביצת קרם קדבורי
* מינוס 1 ביצת קרם קדברי, מכיוון שאכלתי אחת מהביצים במוצאי שבת והחלטתי להיות הוגן, הייתי צריך להסיר את שאר הביצים. והסתיר אותם בשולחן המיטה שלי.
* זוג כפכפים. מושלם לדרכי החצץ שלנו!
* הרבה סוכריות שונות.
* מינוס מעט מהממתקים השונים.

זה היה חג הפסחא של וולמארט!

ואז הלכנו לכנסייה וזה היה יפה.

יש כל כך הרבה שאני אוהב בחג הפסחא.

אחרי הכנסייה נסענו לביתם של טים ומיסי לארוחת הפסחא המסורתית הגדולה שלנו.

חזיר, אתה שואל?

נו…

לא בדיוק.

סטייקים! לבראנץ 'של חג הפסחא! למה העולם מגיע?

אל תשאל. סיפור ארוך.

מה זה אומר אם יד ימין שלי מגרדת

בנוסף לכמה צדדים טעימים, הייתה לנו גם העוגה הזו, שהחלטנו לקרוא לה בשם עוגת רעידת אדמה.

אל תשאל. סיפור ארוך.

מיסי תמיד עונדת עגילים יפים.

אל תשאל. סיפור ארוך.

לא באמת. פשוט התחשק לי לומר את זה שוב.

אחרי ארוחת הצהריים הילדים שיחקו כדורסל.

רשת מזון ביסקוויטים ורוטב מתכוני חלוצה

אוי, התינוקת המתוקה שלי והאחיינית המתוקה שלי. הם נהנים כל כך ביחד!

לפחות ... לפחות אני חושב שהם נהנים ביחד.

אממ ... הכל בסדר שם?

כן, דודה רי-הכל נהדר!

אוקיי, רק לבדוק /

איך להכין חמאת שקדים מונבטים

אז מיסי, חמותי ועדנה מיי (סבתו של מרלבורו מן) ואני מצאנו את עצמנו יושבים בחדר האוכל ומבקרים בימים ההם. עדנה מיי סיפרה על הימים שבהם הייתה תנור עצים, והיא הייתה מבשלת ארוחת בוקר וארוחת צהריים ענקית כל יום לבעלה ולעובדי החווה, ואחרי שארוחת הצהריים נגמרה היא הייתה שוטפת את הכלים עם שתי בנותיה. ואז היא הייתה מתעלפת מאפיסת כוחות בזמן שהם הלכו לשחות בבור המים.

היא גם דיברה על התקופה שלפני שנישאה כשהיא וחברתה הטובה אוכפים על סוסיהם ורוכבים שבעה קילומטרים לעיר לבית המרקחת, שם הם מוציאים את כל כספם (כנראה עשרים סנט ביניהם) על סודה כי הסודה מטומטם (כך נהגו לכנות אנשים שהכינו את משקאות הסודה) היה טיפוס ממש חמוד ונחמד.

ואז הם היו רוכבים הביתה שבעה קילומטרים, מצחקקים ומספרים את כל השיחה שרק ניהלה עם מטומטמת הסודה החמודה והנחמדה.

אה, כמה שאני אוהבת את עדנה מיי. הפרק של רשת המזון בשבת זה הוא כל העניין שלה. זה אחד האהובים עלי עד כה.

חמותי דיברה גם על הימים ההם - על ילדותה בארץ, על הנטייה שלה למצוא חלקות מרעה שקטות ולשכב עם הגבול קולי שלה ולהביט בשמיים, ועל הימים הראשונים שלה נישואין, כאשר היא כמעט לא ראתה את אבא של מרלבורו מאן כי לא היו להם נגררים לסוסים אז והוא היה צריך לעזוב לפעמים בשלוש לפנות בוקר כדי לרכוב על סוסו למקום שהוא צריך ללכת, ולעתים הוא לא היה להגיע הביתה עד תשע בלילה.

מיסי ואני דיברנו גם על הימים ההם.

מתי האדם האחרון שעומד חוזר

אבל זה היה על דברים כמו איך וולמארט פשוט היה וולמארט עוד כשהיינו ילדים.

לא Walmart Supercenter.

וחמותי צחקה ... וזה לדעתי כשהיא הכי יפה שלה.

למרבה המזל בשבילה, היא צוחקת כל הזמן!